יעקב המאירי מורה לפיזיקה

כבל הטעינה של הטלפון הסלולרי אף פעם לא מספיק ארוך כדי גם לדבר וגם להיות מחובר לחשמל באותו הזמן, מאוד מרגיז שנותרו לך 2% של סוללה באמצע שיחה חשובה. אז למה באמת אין כבל ארוך כזה של 10 מטרים שניתן לטייל איתו בכל החדר? תמיד קצר מידי, מטען טלפון נייד. האם יצרני הטלפון הסלולרי עשו זאת בכוונה שלא יתחמם לנו האוזן בזמן שיחה תוך כדי טעינה? ההסבר יותר פשוט וכלכלי. למעשה, קיים קשר ישיר בין אורך הכבל ליכולת שלו להעביר זרם לטעינת הטלפון הנייד, ואם היה כבל ארוך יותר היו חברות הסולולר צריכים להשקיע ולייצר מטענים חזקים יותר ויקרים הרבה יותר. לכל כבל יש התנגדות משלה, כלומר היכולת להעביר זרם בצורה יעילה (ככול שההתנגדות גדולה יותר כך הזרם שעובר קטן יותר).  אז מה הגורם להתנגדות בכבל חשמלי? ישנם שלושה אלמנטים (מרכיבים) שתורמים להתנגדות הכבל: 1. אורך הכבל  2. עובי הכבל 3. סוג החומר ממנו עשוי הכבל בכדי להסביר את התופעה ניתן לדמות מעבר זרם חשמלי בכבל חשמלי לצינור מים, אחרי הדימוי הזה הנושא מתחיל להתהבר יותר: 1. אורך הצינור , ככול שהוא ארוך יותר כך צריך יותר זרם ולכן הוא פוחת בקצה הצינו...

במקום לסבול מהחום הכבד בימים חמים כמו אילו מאוד קשה להסתדר בלי מזגן מחובר 24/7, כל כך חם שמרגישים שעוד רגע אנחנו "נמסים". אז לא כל כך מהר זה קורה צריך טמפרטורת קיצון ולכל סוג של חומר יש את טמפרטורת הקיצון שלו לשינוי מצב צבירה (מוצק לנוזל - התכה, נוזל לגז - אידוי)  כמות החום הדרושה לשינוי מצב הצבירה בנקודת הרתיחה ובנקודת ההיתוך נקראת חום כמוס . שינוי במצבי צבירה וחום כמוס קל מאוד לבדוק זאת בניסוי פשוט שכולם מכירים, בכמה מעלות מים קופאים או רותחים? אז התשובה דיי פשוטה רתיחה ב 100 מעלות צלזיוס וקיפאון ב 0 מעלות צלזיוס. ואם ממשיכים לחמם או לקרר, הטמפרטורה במים תישאר בנקודות קיצון אילו ללא שינוי, אך באותו הזמן  המים יהיה בשני מצבי צבירה (עד לשינוי מצב צבירה מלא שבו ניתן לשנות שוב את הטמפרטורה ע"פ הגרף )! למעשה  ניתן להסיק שחום וטמפרטורה הן 2 תכונות פיזקליות שונות. אז במקום להתלונן על השרב הכבד תשארו במזגן או פשוט תלכו לים להתקרר קצת.

ממרחק כזה נראה דיי מפחיד פרספקטיבה יכולה להשתנות, משהו שלא מצא חן בעיננו פעם נראה לנו מעניין ואטרקטיבי פתאום, או משהו שמפחיד אותנו אחרי שבוחנים אותו מקרוב כבר לא כל כך מפחיד. הרי לא באמת משהו השתנה, הכל אותו הדבר ואנחנו אותם אנשים. אז מה בעצם השתנה? נקודת המבט שלנו. אנו חיים בעולם של מגוון פרשוניות שונות לנושאים שונים, כל אחד דעה משלו ועל טעם וריח אפשר שעות להתווכח. אז מה באמת אוניברסלי וקבוע? לא בטוח שמישהו טרח להגדיר זאת. נקודת מבט אחרת יכולה לפתור לנו בעיה מורכבת תמיד מנסים להגדיר מחדש, לשנות, לחשב ולפרק לגורמים כל דבר שאנחנו לא בדיוק מבינים עד הסוף. שינוי נקודת המבט היא תמיד הדרך שהכי הוכיחה את עצמה בכל מני תחומים לאורך ההיסטוריה. פיזיקה עוזרת לנו לנסות להבין איך העולם עובד, איך לפרק בעיה מורכבת ולהסתכל עליה מנקודת מבט אחרת.  לאורך השנים ניסו מספר פיזיקאים לנסות להסביר איך הטבע מתקיים למעשה ומה מניע את כל הדברים ביקום, מאריסטו דרך ניוטון ,  אינשטיין  ועוד רבים אחרים. כל הזמן הדברים מתחדשים ותאוריות חדשות צצות כל הזמן. כמו טובי המוחות לאור...

עדשה של משקפיים או זכוכית מגדלת וגם העין האנושית בעלי צורה קערה הפוכה (קמורה) ולא במקרה. לצורה המיוחדת הזו יש תכונה מאוד חשובה, ע"י מעבר של מידע ויזואלי שנמצא מולנו (בעולם הפיזיקלי נקרא לעיתים האור הנראה) דרך אותה צורה בעצם נכנס יותר אור גם במרכז מלמעלה, למטה ולצדדים. ככול שהקימור גדול יותר תמונה גדולה יותר יכולה להכנס (לדוגמא עדשת עין הדג). מרכזת והופכת - עדשה קמורה ונקודת מיקוד קרובה אז איך זה עובד; האור המגיע לכוון ה עדשה מגיע בקו ישר וכאשר פוגע בעדשה עובר דרכה אבל בגלל הצורה המיוחדת וסוג החומר מתרחשת תופעה הנקראת שבירה, כמו שניתן לראות בשרטוט קרני האור משני כיוון ומתרכזים לנקודה אחת. נקודה זו נקראת נקודת מיקוד.אחרי נקודה זו האור הופך למעשה כיוון (למעלה אופך למטה) ולכן אחרי נקודה זו הכל נראה הפוך. העין האנושית גם היא בנויה בצורה הזו, אז למה לא רואים הפוך בעצם? זה תפקידו של המח שלנו שהופך את התמונה שאנו קולטים. התמונה המתקבלת אחרי נקודת המיקוד (Focal Point) היא תמונה מדומה, מוקטנת והפוכה. ניתן לנסות זאת ע"י לקחת משקפי ראיה או זכוכית מגדלת ולהחזיק אותם רחוק מהע...